מאיר פינס ובניו בע"מ נ' מג'ד 5 השקעות וסחר בע"מ ואח'

פסק דין

רקע

1.א.בפני תביעה כספית, בסך 60,014 ₪, שעניינה תמורת סחורה, שלפי הנטען לא שולמה. התובעת היא חברת מאיר פינס ובניו בע"מ ("התובעת"), ואילו הנתבעים הם מג'ד 5 השקעות וסחר בע"מ ("הנתבעת"), ומר עאמר רבאיעה ("הנתבע").

ב.התביעה הוגשה מלכתחילה בחודש מרץ 2010 לפי סדר דין מקוצר, ובחודש ספטמבר 2010 ניתן פסק-דין בהעדר הגנה, אשר בדיון מיום 29.3.2012 בוטל במסגרת הסדר דיוני, לפיו ניתן תחתיו פסק-דין חלקי בסך 16,467 ₪, ויתרת הסכום נקבעה לשמיעת הוכחות, אגב היפוך נטל הבאת הראיות (אעיר, במאמר מוסגר, כי נשמט מההסכמה, ומההחלטה, עצם מתן הרשות להתגונן, אולם ברי כי הדבר השתמע מבין השיטין).

2.עוד יש להעיר, כי נוכח סכום התביעה, הצדדים הגיעו גם להסכמה דיונית, לפיה הוסמך בית המשפט לפסוק לפשרה, על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, באופן שהפסיקה תנומק ותתבסס על הדין והראיות.

3.להשלמת פתיח הדברים, הריני להתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק-הדין, עיכוב שנבע מהצורך לתעדף משימות בבית משפט עמוס לעייפה (ואף על פי כן – עיכוב גדול מכפי הראוי והרצוי).

העובדות, העדויות, והטענות

4.העובדות על פי כתב התביעה פשוטות: התובעת והנתבעת עוסקות בתחום העץ; התובעת היא ספקית והנתבעת היתה לקוחתה. הנתבעת לא שילמה את מלוא התמורה עבור סחורה שסופקה, בסך של 50,004 ₪ (הנושא, על פי המוסכם, ריבית בנקאית מירבית) ומכאן התביעה. מעבר לאמור, שיק בסך 40,000 ₪, שמסרה הנתבעת על חשבון התמורה חולל בהעדר כיסוי. הנתבע ערב לחובות הנתבעת כלפי התובעת.

לכתב התביעה צורפו 3 חשבוניות (ותעודות משלוח תואמות), צילום השיק, וכתב הערבות.

5.בבקשה לביטול פסק-הדין, שהפכה למעשה לכתב הגנה, ושנתמכה בתצהיר הנתבע, נטען (בכל הנוגע ליתרת סכום התביעה שנותרה במחלוקת), כי הסחורה שלגביה הוצאו 2 מבין החשבוניות שצורפו לכתב התביעה – הוחזרה ולא נעשה בה שימוש.

לבקשה צורפו 2 העתקי חשבוניות אלה, ועליהן, בכתב יד "הסחורה הוחזרה", בצירוף חותמת התובעת וחתימת-יד משורבטת.

6.הנתבעים הגישו את תצהיריהם של 3 אלה:

א.הנתבע עצמו, שהעיד כי לו שותף בניהול עסק החברה, מר ג'האד סיאערה ("סיאערה"), אם כי הוא היה "בקי ברזי הדברים" בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה; כי הסחורה הוחזרה "בשל הפגמים החמורים שנפלו בה"; כי הכיתוב "הסחורה הוחזרה" נרשם על ידי מי שהיה אז נציג התובעת, מר מנחם (מני) אייזדורפר ("אייזדורפר"); וכי התובעת התחייבה להחזיר את השיק, בשל כך שע"י החזרת הסחורה, התקבל בידה סכום השיק.

ב.סיאערה, שהעיד כי הוא פלשתינאי, שותפו של הנתבע, וכי הוא יודע שהסחורה הוחזרה באישור אייזדורפר, "בשל הפגמים החמורים שנפלו בה"; וכי התובעת התחייבה להחזיר את השיק.

ג.ואייזדורפר עצמו, שהעיד שבשעתו היה מנהל השיווק של התובעת, כי אכן חתם על אישור קבלת הסחורה, שאכן היתה פגומה ואכן הוחזרה, כי הבטיח להחזיר את השיק שצורף לכתב התביעה, בשל החזרת הסחורה בסכום דומה, אולם לא יכול לעמוד בדבריו, שכן בשנת 2009 נפרדו דרכיו מדרכי התובעת.

7.התובעת הגישה את תצהירו של סמנכ"ל הכספים אצלה, מר גבריאל דומינסקי ("דומינסקי"), שתיאר כך את השתלשלות הדברים:

הנתבעת רכשה סחורה מהתובעת וצברה חוב, שהגיע עד 130,000 ₪. חוב זה נפרס ב-4 שיקים, ועל כן נאותה התובעת להוסיף ולספק סחורה (זו הסחורה נשוא 2 החשבוניות שבמחלוקת). אלא, שהשיק הרביעי חולל (הוא השיק שהעתקו צורף לכתב התביעה).

אייזדורפר, שהיה איש המכירות שעמד בקשר עם הנתבעים, נטל את השיק המקורי, והחזיר לידי התובעת סך 35,000 ₪ במזומן. לפיכך, נותרה יתרת חוב של 2 החשבוניות האחרונות ועוד סך 5,000 ₪ מיתרת החוב הקודמת. השיק המקורי מעולם לא הוחזר לידי התובעת.

שום סחורה לא הוחזרה על ידי הנתבעת, ואייזדורפר אף לא דיווח מעולם כי סחורה כאמור הוחזרה. החזרת סחורה היא פרוצדורה מסודרת אצל התובעת, ויש להפיק תעודת כניסה ותעודת זיכוי. כאלה מעולם לא הופקו. אייזדורפר היה איש השטח ואחראי על הגבייה, אך לא היה ממונה על מחסני העץ.

מאז נפרדו, עוינים אייזדורפר והתובעת זה את זו, ואייזדורפר מנסה לחבל בענייניה, מאחר שלטענתו התובעת חבה לו כסף.